לכל אחד מאיתנו יש משאלה: להיות אהוב ורצוי בתוך הקבוצה אליה הוא שייך.
הילדים בישראל מבלים במסגרת קבוצתית בגן לפחות 6 שעות ביום, ולעיתים קרובות אף יותר. מסגרת זו חושפת אותם למצב קבוצתי אינטנסיבי שמזמן התנסויות חברתיות מגוונות עם בני הגיל כמו: גילוי אמפתיה ורגישות לאחר, משחק משותף, ניהול משא ומתן וקונפליקטים.
כולנו (ילדים ומבוגרים כאחד) מכירים מצבים קבוצתיים שונים- השתייכות למשפחה גרעינית ומורחבת, לקהילה במקום המגורים או בעבודה, או לקבוצה שנוצרת סביב עיסוק בשעות הפנאי. בחלק מהקבוצות אנו חשים רצויים, שייכים ובטוחים, ולכן אנו פועלים ביעילות, ואילו בחלק מהקבוצות אנו חשים מסורבלים, לא מובנים, ולא מתאימים, ואז אנו ממעטים לדבר ו/או להפגין את נוכחותינו.
כדי להצטרף לקבוצה עלינו לזהות את הקודים ההתנהגותיים וההרגלים המקובלים בה, וכך להתאים את עצמנו אליה תוך שמירה על העצמיות והייחודיות שלנו כפרטים. במצב זה מיומנויות חברתיות כמו סימון ברור של כוונות אישיות, הצתת קשר, קריאת קוד חברתי, פענוח כוונות ורגשות של האחר, הצטרפות למשחק, ניהול משא ומתן, וויסות עצמי מול מצבי דחייה ואכזבה הם כלים חשובים עבור הילדים (והמבוגרים) ששוהים בקבוצה.
קיים הבדל עיקרי בין מבוגרים וילדים בקבוצה: הילדים לא בחרו להיכנס למצב קבוצתי במשך שעות רבות ביום, ואין הם יכולים להחליט מתי לצאת ממנו. מאידך, המצב הקבוצתי האינטנסיבי מזמן גם אתגרים התפתחותיים חשובים. כתוצאה מהמגעים הבלתי פוסקים עם ילדים אחרים, יכולות להתפתח בקרב הילדים יכולות שונות: התבוננות ולמידה מהאחר, אמפתיה לאחר, דרכי תקשורת, וויסות רגשי והתארגנות פנימית לנוכח מצבים מעוררים מבחינה רגשית. יכולות אלה תלויות במידת מה בסביבה: האם היא מעודדת ומקדמת את התפתחותן?
המצב הקבוצתי עשוי להוות מקור לצמיחה וגדילה, אך הוא עלול גם להוות מקור לתסכול, כעס ותוקפנות.
קיימת שונות טבעית בין ילדים: יש כאלה שמיומנויות חברתיות אלה טבעיות עבורם, ואולם יש רבים אחרים שזקוקים לתמיכה בעת הרכישה של מיומנויות אלה. למשל, ישנם ילדים ביישנים ומופנמים שחשים רצון פנימי להצטרף לאחר/ים ולא מסוגלים לעשות זאת לבד, או שמפגינים רצון זה באופן לא יעיל, שלא מאפשר לחברים לקרוא את כוונתם ולהזמינם. ילדים אלה ישחקו לעיתים קרובות עם חבר אחד או לבד, ויהנו מאיש צוות שיעזור להם להצטרף בצורה נעימה. ילדים אחרים ישתמשו בגילויי תוקפנות במצבים שלא ברורים להם מבחינה חברתית, או שמסכנים את מעמדם, דבר שמוביל להתערבויות כוחניות של אנשי הצוות מולם. ילדים אלה זקוקים להדרכה של איש צוות חינוכי באותו הרגע שבו הדברים קורים כי אז יש "רגע חם" ללמידה של הילד הספציפי שהשתמש בתוקפנות, ושל ילדי הגן כולו שמשמשים 'קהל' לכל אינטראקציה שמתקיימת בגן.
ואולם התוכניות להכשרת גננות ומטפלות מתעמקות מאד באינדיבידואל: זיהוי טמפרמנט, סגנון למידה אישי, טיפוח בחירה ועצמאות תוך מתן תשומת לב לצרכים התפתחותיים. תוכניות אלה עוסקות פחות במפגש בין אינדיבידואלים רבים ששייכים לאותה קבוצה, וזו הסוגיה העיקרית בתוכנית "ללמוד לחיות ביחד". תוכנית זו עוסקת בטיב החויה החברתית-רגשית של הילדים בגן.
אילת וישניצר-פלג (ייעוץ לגיל הרך, M.A, תוכנית "שוורץ", האוניברסיטה העברית), מדריכה בתוכנית "ללמוד לחיות ביחד", מובילה תוכניות התערבות פרטניות וקבוצתיות בגנים. התוכנית הפרטנית מתמקדת בילד הספציפי. התוכנית נבנית מהיכרות עם הילד והוריו, תצפיות על תפקודו בגן ובחירת אסטרטגיות חברתיות שמתאימות עבורו. מטרתה התוכנית היא לקדם אותו מבחינה חברתית: לסייע לו ברכישה של מיומנויות חברתיות (הצתת קשר, הצטרפות למשחק, התמדה במשחק, פיתוח יוזמה אישית, ניהול מו"מ, חיזוק של יכולות וויסות עצמי מול מצבים חברתיים 'שבירים') שיהיו זמינות עבורו במפגש עם ילדים בגן ומחוצה לו. העבודה בתוך הגן מאפשרת לעבוד עם הילד ב'זמן אמת' (ועם קבוצת הילדים אליה הוא שייך) ובשיתוף עם אנשי הצוות החינוכי וההורים.
התוכנית הקבוצתית "ללמוד לחיות ביחד" עוסקת בחוויה החברתית-רגשית של הילדים בגן: כיצד בונים אקלים רגשי וחברתי שיאפשר לכל ילד למצוא את מקומו בחברת הילדים; כיצד מדריכים ילדים בעת רכישה ואימון של מיומנויות חברתית כמו רכישת חברים, הבנה של האחר ושיתוף פעולה; וכיצד ומתי מתערבים במריבות בין ילדים, במצבים של דחייה חברתית והימנעות מיצירת קשר חברתי.
מטרת התוכנית היא לסייע לגננת לבנות מצפן חברתי בגן המבוסס על אמפתיה, כבוד הדדי ורגישות לצרכי הזולת, וכל זאת תוך הצבת גבולות וחוקים חברתיים ברורים. התוכנית מקנה לגננת "ארגז כלים" מקצועי וזמין, שיאפשר לה להתערב באופן מכבד ויעיל במצבים חברתיים שאופיינים לחיי הגן וגם מול ילדים שמראים קושי התנהגותי בהקשר חברתי.
יש לציין שלעיתים ההתערבות בגן היא לא מספקת ויש לטפל בילד גם באופן פרטני בטיפול מסוג אחר (למשל, טיפול פסיכלוגי, ריפוי באומנות, ריפוי בעיסוק, פסיכותרפיה קוגנטיבית). במצבים רבים ההתערבות בגן יכולה להשלים את הטיפול הפרטני, ולסייע לילד להעביר מיומנויות נרכשות מהקליניקה אל ה'שטח'. במצבים אלו יש קשר ישיר בין המטפלת שמתערבת בגן למטפלים האחרים.
