הורים לילדים שטופלו באפיק כותבים:
"לפעמים נדמה שנולדים בזמננו יותר ויותר ילדים שהם רגישים יותר, או מכויילים בצורה אחרת מאשר ילדים שנמצאים בזרם המרכזי. לילדים כאלה יותר קשה פשוט לזרום עם העדר. לכל אחד יש צורך מיוחד בחיזוק כלשהו, אם זה ברכישת מיומנות טכנית או ברכישת כלי רגשי שנותן מצפן פנימי איך לפעול.
מכון אפיק הנו מקום שיכול להכיל משפחה עם ילד שכזה. המשפחה והילד מתקבלים בכבוד, זהירות והבנה. משם יש אפשרות להתוות יעדים ולצאת לדרך משותפת כדי לעזור לילד ולמשפחה להצליח למלא את רצונותיהם. הצוות במכון מקצועי ומגוון, יש על מי לסמוך ובמי להיעזר.
אני יכולה רק לברך על כך שיש את מכון אפיק,
בתודה והערכה רבה,
אמא של...."
מכון אפיק הנו מקום שיכול להכיל משפחה עם ילד שכזה. המשפחה והילד מתקבלים בכבוד, זהירות והבנה. משם יש אפשרות להתוות יעדים ולצאת לדרך משותפת כדי לעזור לילד ולמשפחה להצליח למלא את רצונותיהם. הצוות במכון מקצועי ומגוון, יש על מי לסמוך ובמי להיעזר.
אני יכולה רק לברך על כך שיש את מכון אפיק,
בתודה והערכה רבה,
אמא של...."
"מסע של משפחה
הגענו למכון אפיק כשיוגב היה בגן חובה. שמתי לב שהוא נמנע מכל דבר הקשור לציור, התקשה לגזור וידע לענות על כל התשובות בחוברות בהן עבדנו אחה"צ אך התעקש לעשות זאת בעל פה ולא לסמן בכתב.
יוגב עבר אבחון במכון להתפתחות הילד ועלו קשיים גרפו -מוטוריים וחולשה ברצועת הכתפיים. ההמלצה היתה למספר פגישות עם מרפאה בעיסוק. כשהגענו למכון אפיק לא ידענו ש"כמה פגישות" יהפכו למסע שיארך יותר משנתיים. .. . .
התחלנו את הפגישות עם חגית,המרפאה בעיסוק. אני הוזמנתי להיכנס לפגישות, דבר שהיה מאוד משמעותי בתחושת הביטחון ושיתוף הפעולה של יוגב, והן עבורי כאשר ראיתי כיצד חגית עובדת עם יוגב ואת ההתמודדות שלו עם הדברים הקשים עבורו בחדר. מהר מאוד עלו קשיים נוספים שאתם התמודדנו מאז היותו תינוק, אך לרגע לא חשבנו שמדובר באבחנות שיכולות להיות ברורות ומאחדות תחתן את הקשיים השונים. הראייה במכון אפיק הנה ראייה הוליסטית – הם רואים את הילד, הילד בשלמותו, ולא רק את קשייו הספציפיים בתחום מסוים כזה או אחר. בשיחות אישיות, איתנו ההורים, חגית החלה להתעניין ולבדוק את אותם קשיים ופתאום הבנו שיש שם להתמודדות שלנו- יוגב אובחן כהיפרסנסטיבי (רגישות יתר) ובהמשך גם כבעל קשיים בקואורדינציה. ידענו וחווינו את הקשיים- כבר בהיותו תינוק הבנו שהוא לא יכול ללבוש "בגדים חגיגיים" כי משהו מציק לו, שהוא אינו סובל ללבוש שכבות – גם בחורף, לגרוב גרביים בבוקר לקח לעתים "שעות" ולקנות נעליים חדשות הפך למבצע. . . הבנו שכל הקשיים הקטנים אתם התמודדנו קשורים ונמצאים תחת מטרייה אחת (או שתיים) – וויסות. הבנו שיוגב חווה את העולם אחרת, וכך גם העולם חווה אותו. חגית החלה לעבוד אתו על החלק התחושתי, עטפה אותו בנדנדות שהזכירו לי גלמים, עשתה לו לחיצות בעומסים שונים בגוף, אתגרה אותו ועזרה לו ללמוד על גבולות הגוף שלו ועל ההשלכות הרגשיות איתן הוא התמודד כתוצאה מכך. היא הצליחה ברגישות ובסבלנות להבין את הדרכים הנכונות עבורו להבין את הקורה לו ולתרגם זאת לא רק לתחושות גופניות אלא גם לקוגניציה ולרגש.
העובדה שבמכון אפיק ישנו צוות רב מקצועי עזרה לשלב את העבודה ויוגב שולב גם בטיפולי פיזיותרפיה. גם איילת הפיזיותרפיסטית וגם חגית הגיעו לגן וצפו כיצד הוא מתמודד עם הקשיים ב"סביבה הטבעית" ובהתאם קבעו גם את המטרות הטיפוליות. חגית ליוותה את יוגב גם במעבר לכיתה א' ובהמשך היינו בטיפול פסיכולוגי דיאדי במכון על מנת לעבוד כמשפחה על ההתמודדות שלנו עם הקשיים.
יוגב ואנחנו איתו הבנו מול מה אנחנו מתמודדים ורכשנו כלים.
ההתמודדות אינה מסתיימת,היא פשוט משתנה, וזאת גם בהתאם להתפתחות ולגדילה של יוגב וכן בהתאם למשימות איתן הוא מתמודד.הקשיים הבסיסיים נשארים אך ההבנה שלנו היום בשילוב עם הכלים שרכשנו עוזרת גם היום – כשצריך לקנות נעליים חדשות אנחנו יודעים להגיד מראש שיהיה קשה ומנסים לבדוק את הרצף של התחושות הגופניות, במעברי עונות (והצורך להחליף בין קצר לארוך וההפך)- יוגב כבר יודע להבריש לעצמו את הגוף בימים הראשונים ומתרגל, אנו מזכירים לעצמנו שלגוף לוקח זמן להתרגל לדברים וצריך "לאמן" אותו גם כשזה לא נעים, ויוגב מתמודד יום יום עם הצורך שלו במרחב אישי גופני מול ההתמודדות בכיתה מלאת ילדים.
בעזרת מכון אפיק הקשיים הפכו לחלק מהשפה הטבעית והסלנג של הבית ואנו מודים על המסע הזה, אותו ליוויתם בתחילתו.
המשפחה של יוגב."
הגענו למכון אפיק כשיוגב היה בגן חובה. שמתי לב שהוא נמנע מכל דבר הקשור לציור, התקשה לגזור וידע לענות על כל התשובות בחוברות בהן עבדנו אחה"צ אך התעקש לעשות זאת בעל פה ולא לסמן בכתב.
יוגב עבר אבחון במכון להתפתחות הילד ועלו קשיים גרפו -מוטוריים וחולשה ברצועת הכתפיים. ההמלצה היתה למספר פגישות עם מרפאה בעיסוק. כשהגענו למכון אפיק לא ידענו ש"כמה פגישות" יהפכו למסע שיארך יותר משנתיים. .. . .
התחלנו את הפגישות עם חגית,המרפאה בעיסוק. אני הוזמנתי להיכנס לפגישות, דבר שהיה מאוד משמעותי בתחושת הביטחון ושיתוף הפעולה של יוגב, והן עבורי כאשר ראיתי כיצד חגית עובדת עם יוגב ואת ההתמודדות שלו עם הדברים הקשים עבורו בחדר. מהר מאוד עלו קשיים נוספים שאתם התמודדנו מאז היותו תינוק, אך לרגע לא חשבנו שמדובר באבחנות שיכולות להיות ברורות ומאחדות תחתן את הקשיים השונים. הראייה במכון אפיק הנה ראייה הוליסטית – הם רואים את הילד, הילד בשלמותו, ולא רק את קשייו הספציפיים בתחום מסוים כזה או אחר. בשיחות אישיות, איתנו ההורים, חגית החלה להתעניין ולבדוק את אותם קשיים ופתאום הבנו שיש שם להתמודדות שלנו- יוגב אובחן כהיפרסנסטיבי (רגישות יתר) ובהמשך גם כבעל קשיים בקואורדינציה. ידענו וחווינו את הקשיים- כבר בהיותו תינוק הבנו שהוא לא יכול ללבוש "בגדים חגיגיים" כי משהו מציק לו, שהוא אינו סובל ללבוש שכבות – גם בחורף, לגרוב גרביים בבוקר לקח לעתים "שעות" ולקנות נעליים חדשות הפך למבצע. . . הבנו שכל הקשיים הקטנים אתם התמודדנו קשורים ונמצאים תחת מטרייה אחת (או שתיים) – וויסות. הבנו שיוגב חווה את העולם אחרת, וכך גם העולם חווה אותו. חגית החלה לעבוד אתו על החלק התחושתי, עטפה אותו בנדנדות שהזכירו לי גלמים, עשתה לו לחיצות בעומסים שונים בגוף, אתגרה אותו ועזרה לו ללמוד על גבולות הגוף שלו ועל ההשלכות הרגשיות איתן הוא התמודד כתוצאה מכך. היא הצליחה ברגישות ובסבלנות להבין את הדרכים הנכונות עבורו להבין את הקורה לו ולתרגם זאת לא רק לתחושות גופניות אלא גם לקוגניציה ולרגש.
העובדה שבמכון אפיק ישנו צוות רב מקצועי עזרה לשלב את העבודה ויוגב שולב גם בטיפולי פיזיותרפיה. גם איילת הפיזיותרפיסטית וגם חגית הגיעו לגן וצפו כיצד הוא מתמודד עם הקשיים ב"סביבה הטבעית" ובהתאם קבעו גם את המטרות הטיפוליות. חגית ליוותה את יוגב גם במעבר לכיתה א' ובהמשך היינו בטיפול פסיכולוגי דיאדי במכון על מנת לעבוד כמשפחה על ההתמודדות שלנו עם הקשיים.
יוגב ואנחנו איתו הבנו מול מה אנחנו מתמודדים ורכשנו כלים.
ההתמודדות אינה מסתיימת,היא פשוט משתנה, וזאת גם בהתאם להתפתחות ולגדילה של יוגב וכן בהתאם למשימות איתן הוא מתמודד.הקשיים הבסיסיים נשארים אך ההבנה שלנו היום בשילוב עם הכלים שרכשנו עוזרת גם היום – כשצריך לקנות נעליים חדשות אנחנו יודעים להגיד מראש שיהיה קשה ומנסים לבדוק את הרצף של התחושות הגופניות, במעברי עונות (והצורך להחליף בין קצר לארוך וההפך)- יוגב כבר יודע להבריש לעצמו את הגוף בימים הראשונים ומתרגל, אנו מזכירים לעצמנו שלגוף לוקח זמן להתרגל לדברים וצריך "לאמן" אותו גם כשזה לא נעים, ויוגב מתמודד יום יום עם הצורך שלו במרחב אישי גופני מול ההתמודדות בכיתה מלאת ילדים.
בעזרת מכון אפיק הקשיים הפכו לחלק מהשפה הטבעית והסלנג של הבית ואנו מודים על המסע הזה, אותו ליוויתם בתחילתו.
המשפחה של יוגב."
