גיל ההתבגרות
קשב וריכוז | מוטוריקה, תכנון והתארגנות | וויסות חושי-רגשי |
שפה והיגוי | מצב רגשי והתנהגות
לעיתים נדמה כי גיל ההתגברות מתחיל כיום מוקדם יותר מבעבר ונמשך עד אין סוף...
זו יכולה להיות תקופה מאתגרת לכולם, הורים וילדים. זהו זמן של עיצוב הזהות, תהליך של נפרדות ועצמאות וצורך לארגן מחדש את היחסים והגבולות במשפחה.
גם האתגרים איתם מתמודדים בני הנוער בגיל הזה נושאים אופי ייחודי:
כשהילד מתבגר חלים שינוי בביטויים של הפרעת הקשב: חוסר השקט החיצוני (ההיפראקטיביות) הופך לרוב לחוסר שקט פנימי, אך עדיין יכול להשפיע על ההתנהגות ועל החיפוש אחר "אקשן" ופידבק מהסביבה. יש מתבגרים שמצליחים למצוא ערוץ אליו הם יכולים לתעל את האנרגיות שלהם, אם זה סוגי ספורט שונים, אומנויות למיניהן או מעורבות חברתית.
השפעת קשיי הקשב והריכוז על הלמידה יכולה לפגוע בהישגים האקדמיים, וחלק מהמתבגרים יזדקקו לעזרה לימודית ולעזרה בתפקודים הניהוליים - בהתארגנות, ניהול הזמן, קביעת סדר עדיפויות וכו'. ככל שהעומס וכמות המטלות מתרבים, כך עלולות תחושות של חוסר מסוגלות, בלבול ורגשות שליליים אחרים, להתגבר ואף להציף.
ההתמודדות עם הפרעת הקשב והריכוז יכולה להשפיע בתקופה חשובה זו על גיבוש הזהות העצמית. תגובות הסביבה להתנהגות, צבירת חוויות של כישלונות או מאבקים בבית הספר ומחוץ לו עלולים לגרום לתפיסה עצמית נמוכה של היכולות ולהימנעות מעיסוק, למידה או התמודדות עם דברים ברמה התואמת את יכולותיו של המתבגר.
כל אלו ועוד מדגישים את הצורך באבחון וטיפול בנושא.
קשב וריכוז
מה עושים?
אם אתם חושבים כי ייתכן ולילדכם יש קושי בתחום הקשב והריכוז, אנו ממליצים לפנות לאבחון אצל נוירולוג או פסיכיאטר שמומחה בתחום הקשב, ולבדוק האם יש צורך בטיפול בריפוי בעיסוק.
במכון שלנו לא מבצעים אבחונים להפרעת קשב וריכוז, אך כן מציעים טיפולים הנוגעים למצב הרגשי והתפקודי הנובע מהפרעת הקשב.
מה עושים?
אם אתם חושבים כי ייתכן ולילדכם יש קושי בתחום הקשב והריכוז, אנו ממליצים לפנות לאבחון אצל רופא ילדים שמומחה בתחום התפתחות הילד או נוירולוג ולהתחיל במקביל בטיפול בריפוי בעיסוק.
ההשתתפות של נערים ונערות בגיל הזה בפעילויות מוטוריות, שאינן הליכה או החלקת האצבע על המסך, נמצאת על פני קשת רחבה – מהתמקצעות ועיסוק יום יומי בספורט מסוים ועד חוסר פעילות כמעט מוחלט. הגוף המשתנה, מביא עמו לצד האתגרים הרגשיים, גם התמודדות עם סכמת גוף שמשתנה, שינוי במרכז הכובד של הגוף, פרופורציות משתנות וכו'. האפשרות לא להיות פעיל פיזית עשויה למסך קשיים כמו סרבול מוטורי, שאולי בלטו יותר בילדות. יחד עם זאת קשיים כאלו עשויים לבוא לידי ביטוי בהתנהלות עם חפצים (מפילים דברים, שופכים, נתקלים בדברים יותר מאחרים). יתכן שסביבתם תהיה לא מאורגנת (בלגן בחדר אינו נדיר לגיל הזה, אז קשה לדעת מה הסיבה לו). יתכן גם קושי מתמשך ללמוד לרכב על אופניים, רולר בליידס וכו'. יכול לבוא לידי ביטוי חשש והימנעות ממקומות גבוהים או מאתגרים מבחינת שיווי המשקל. יתכן ומעורבים בכך רגישות יתר במערכת התנועה ושיווי המשקל (וסטיבולרית), או קשיים בתכנון התנועה.
יכולת תכנון מוטורי היא היכולת לתכנן ולהוציא לפועל סדרת פעולות שאינה מבוססת הרגלים עדיין, כשנתקלים בפעולה חדשה. מי שיש לו קושי בתחום זה בגיל ההתבגרות יימנע בד"כ מהתמודדות עם הפעולה החדשה.
יכולים להיות קשיים בולטים בהתארגנות בזמן ובמרחב. ניתן לראות קשיים בניהול זמן, דווקא בתקופה בה המתבגר אמור לקחת אחריות על ניהול הזמן שלו וארגון של הלימודים והפעילויות החברתיות, אנו יכולים להיות עדים לקשיים שהוא נתקל בהם כשהתיווך שקיבל בהיותו צעיר יותר הולך ויורד. הורים נתקלים לא פעם בקשיים בעניין: איך אני עוזר לבת שלי מבלי לפגוע בעצמאות ובתחושת המסוגלות שלה? כדאי לקחת בחשבון שקשיים בקשב ובריכוז יכולים גם הם לבוא לידי ביטוי בתמונה שתוארה, כשהפגיעה היא למעשה בתפקודים הניהוליים.
מוטוריקה תכנון והתארגנות
במצבים כאלו, אם המבוגר או הוריו חווים מצוקה ו/או פגיעה בתפקוד סביב אחד הנושאים שתוארו, ניתן לפנות למרפאה בעיסוק שעובדת עם הגילאים הללו.
החיבור בין הוויסות החושי והרגשי קיים תמיד ובכל הגילאים, אולם בגיל ההתבגרות הוא בולט במיוחד. בד"כ נראה את הקושי בוויסות הרגשי בהתנהגות של הנער, ורק בדיקה מעמיקה עם ההורים, יכולה להעלות למודעות את הקשיים החושיים הקשורים קשר ישיר לקשיי הוויסות הרגשי הקיימים.
מבין קשיי הוויסות השונים, קל יותר להבחין באפיון של רגישויות היתר. למשל, הנער עשוי להימנע ממקומות גבוהים או לא יציבים, להיצמד למגוון מאכלים מצומצם ובררני או להתקשות ללבוש סוגי בגדים מסוימים. חשוב לציין כי, ברוב המקרים, נערים ונערות בגיל הזה כבר למדו למצוא לעצמם את הסביבה המתאימה להם, שמותאמת להעדפות החושיות שלהם ושלא מאתגרת אותם מדי במקומות הרגישים. לכן יהיה אולי קל יותר להבחין במצבים מסוימים דווקא בקשיי הוויסות הרגשי – יכול להיות שיתחילו התפרצויות זעם, יתפתח קושי רב להתמודד עם תסכול (קושי שיתבטא בתגובה קיצונית לאי הצלחה או ל"מכשול") או/ו קושי להתמודד עם מעברים ושינויים. כל אלו יכולים לנבוע לא רק מקשיי וויסות, אלא מקשיים אחרים או כתגובה לאירועי חיים, ולכן יש צורך לבחון את הסיבות להתנהגות ובהתאם לכך לבחור את ההתערבות המתאימה.
וויסות חושי-רגשי
צריך לזכור שבגיל ההתבגרות העוצמות הרגשיות ואי היציבות הינם אופייניים לגיל, כך שלא בכל מצב יש סיבות נוספות וצורך בהתערבות. אם יש רקע התפתחותי קודם, או שנוצרת פגיעה באיכות החיים ובתפקוד של הנער ומשפחתו, יש מקום לבדיקה ע"י מרפא.ה בעיסוק שמתמחה בגיל הזה.
אחת הסיבות הנפוצות לפנייה לקלינאית תקשורת בגיל ההתבגרות הינה דחיקת לשון.
בדרך כלל יגיעו הנערים והנערות לאחר הפניה של אורתודנט, אליו פנו כדי לטפל ביישור השיניים, והוא שהפנה לטפל בדחיקת הלשון משום שללא טיפול בדחיקת הלשון יעילות יישור השיניים תהיה נמוכה.
דחיקת לשון היא בעיה נפוצה יחסית, והיא נובעת ממיקום קדמי מדי של הלשון בפה, תוך דחיקת השיניים הקדמיות.
דחיקת הלשון יכולה להשפיע על מובנות הדיבור, בעיקר בצלילים השורקים, ס,ז,ש,צ.
לדחיקת לשון יכולים להיות גורמים שונים, כגון מתח שריר נמוך (היפוטוניה), מבנה מולד של לסת המביא למנח לא תקין של הלשון, או הרגל ישן כמו מציצת מוצץ או אצבע בינקות.
בטיפול ילמד הילד/הנער מנח תקין של הלשון בדיבור, במנוחה ובבליעה. הטיפול כולל תרגול יומיומי בבית על מנת להגיע לרכישת ההרגל, כיוון שמדובר בתפקודים שמושרשים שקשה לשנות ללא תרגול. בהתאם לכך יש חשיבות רבה למוטיבציה של הילד, ולגיל שבו מגיעים לטיפול.
שפה והיגוי
גיל ההתבגרות הינו גיל של שינויים רבים, גופניים ורגשיים, ולא כולם ערוכים להתמודד עם השינויים הללו באופן מיטבי. לעיתים בולט פער בין החלקים הבוגרים אשר הנער וסביבתו מצפים ממנו, לבין חלקים פחות בשלים שקיימים בו ויש קושי לגשר בין החלקים השונים.
על המתבגר מופעלים לעיתים ציפיות ולחצים לא פשוטים: הוא נדרש לבנות או להגדיר מחדש את מערכת היחסים שלו עם הוריו כולל התמודדות עם הסמכות ההורית, לרכוש את אמון ההורים תוך כדי ניסיונותיו לגבש לעצמו זהות עצמאית בתפקודים שונים ומגוונים, לעבור תהליכי נפרדות מורכבים מול הוריו, למצוא את מקומו בקבוצת בני גילו, להסתגל לשינויים גופניים מהירים ולהתמודדות עם נושאים של מיניות ודימוי הגוף ולווסת את העלייה בליבידו ובדחפים התוקפניים שאולי מתעוררים בו.
בנוסף מתקיימים לעתים קשיים נוספים במסגרת החינוכית - התנהלות מול דמויות סמכותיות, ויסות של תוקפנות, התמודדות עם העומס הלימודי, עם קשיי קשב וריכוז, או /ו עם קשיים חברתיים.
גם ההורים מתמודדים עם משימות לא פשוטות. עליהם לאפשר למתבגר לגבש ולפתח זהות נפרדת ועצמאית, תוך כדי שמירה על מסגרת ברורה ובטוחה . מסגרת הורית מיטבית תאפשר לנער להתנסות ולחקור את העולם ואת עצמו, תוך שמירה על תקשורת ומעורבות... אלה משימות מורכבות ללא ספק. הורים רבים חווים קשיים, חוסר אונים, כואבים את הקושי שחווה ילדם ולעיתים חשים שהסמכות ההורית נשמטת או מצטמצמת.
בהתחשב במשימות ההתפתחותיות המורכבות שמאפיינות את הגיל הזה, כיצד נבדיל בין התנהגות רגילה ונורמלית של גיל ההתבגרות, לבין משבר או קושי רגשי שחווים הנער או הנערה?
חשוב שאלו הקרובים ומכירים את המתבגר יהיו קשובים ויפנו תשומת לב לצרכיו. במידה ומבחינים בשינוי משמעותי בהתנהגות המתבגר, הדבר יכול להעיד על מצוקה. השינוי יכול להיות שינוי במצב הרוח (מצב רוח ירוד לאורך זמן או משתנה באופן קיצוני), או שינוי קיצוני בדפוסי האוכל והשינה, בתפיסה העצמית, בקשר עם החברים.
יתכן והמתבגר, כחלק מהמרדנות הטבעית בגיל הזה, יסרב ליצור קשר עם גורמי טיפול, בטענה כי הוא לא צריך עזרה או שהוא יכול להסתדר בעצמו. גם אם יש התנגדות, אין זה אומר בהכרח כי צריך "לשחרר" את הרצון להתייעץ ולהיעזר. לעיתים ניתן יהיה לסייע למתבגר להגיע לטיפול סביב מצבי משבר, אך לעיתים ניתן להפיק תועלת גם אם ההורים יפנו לייעוץ והדרכה.