הצילום ככלי לשימוש בטיפול, מהווה תחום טיפולי ייחודי שמתפתח לאחרונה בארץ ובעולם, מתוך הכרה במדיום הצילום ובתכונותיו התרפויטיות הייחודיות. לצילום יש יתרון בכך שהוא כלי נגיש, משקף ונוח לשימוש, שניתן באמצעותו ליצור תקשורת לא מילולית, לעקוף הגנות ולהגיע לפידבק מיידי ומעורר ומאפשר לדובב מחדש את הנראה. הצילום מעביר באופן מוחשי וחווייתי, את נקודת המבט הייחודית של המטופל ומשקף את מצבו הרגשי.
השימוש בצילום בתהליך הטיפולי נעשה במספר אופנים:
הדימויים המצולמים (הן תצלומים אישיים של המטופל, תצלומים שצולמו על ידו או בידי אחרים, והן תצלומים שצולמו על ידי צלמים זרים) משמשים כחומר השלכתי, המבטא תכנים רגשיים עמוקים, המעובדים בתהליך הטיפולי. נעשית גם עבודה עם תצלומי עבר ממאגר התמונות המשפחתי ומאלבומי המשפחה, כאמצעי עזר להעלאת תכנים רגשיים ונושאים הקשורים ביחסים במשפחה.
צילום פעיל משמש לתיעוד חזותי ולחקירה של נושאים שונים המעסיקים את המטופל ביחס לעצמו ולסביבתו. עבודה עם הדימויים המצולמים בשילוב טכניקות של אמנות פלסטית- חזותית, משמשת גם היא לעיבוד תכנים רגשיים משמעותיים (קולאז' לדוגמא).
המטופל מבקש שנתבונן בו, נזהה אותו ונכיר אותו. שנראה אותו. השימוש בצילום במסגרת הטיפול, מציע דרך ליצור קשר בלתי אמצעי ולהמחיש את חוויית הנראות המבוקשת ומגביר אצל המטופל את תחושת השליטה, דבר שתורם ליצירת הקשר עם המטפל ולתחושת ביטחון והתמסרות למרחב שהוא מציע. המטופל משתמש בכלי שמאפשר לו להתבונן בעצמו, לזהות את עצמו או חלקים ממנו בתוך התצלום וכך גם לראות את עצמו יותר מקרוב.
המצלמה מכניסה משחקיות אל תוך המרחב הטיפולי והופכת להיות שחקן שלישי בתוך הטיפול ושותפה בו: היא מביטה ומביטים בה, משתהה, מתעדת ונותנת תוקף, נראות ומעצימה. אותו מכשיר שמייצר תמונה גם גורם לנו לשאול שאלות משמעותיות וכך להביא את התכנים מהמבט אל השיח.
הטיפול בצילום מתבצע באפיק כטיפול פרטני או קבוצתי, ומיועד לילדים ונוער מגיל עשר ומעלה.